לא נותר אלא ללחוש ,
לגלות על אוזנכם, את מחשבותיי
למרות שחלפה העת
אך על לוח ליבי אתם חקוקים לעד באהבה .
כל אשר הייתי זקוק לו הם הורים שידברו , שיאמרו,
שיהגו בקול את המילים .
בבהירות , בנחישות, בעקביות .
שישקפו בפניי רגשותיהם לטוב, לפחות טוב,
שיתפעלו! שיאירו את דמותי
שיראו אותי אותי .
שיאמרו בצהלה ובקול כמה מעשי טובים ,
שיעמדו על משמרתם ויכוונו את דרכי.
שיאפשרו לי לבחור את השבילים ,
שיאמרו מה מותר ומה אסור,
מה יקרה אם אולי לא , מה אולי יקרה אם אולי כן .
שיראו את יכולותיי , את כל כישוריי ויכוונו לעצמאותי.
אם אמעד שיהיו שם כדי לחבוש ברכות את פצעיי.
שיכילו את כאב ההתנסות,
שיקשיבו להתלבטויות,
שיחבקו את כתפי, גם אם לא , גם אם כן
שיעודדו להמשיך ולנסות כי הרי הם בוטחים בי .
כי אני פרי אהבתם ,
גם אם לעיתים לא הייתי , כל אשר חלמו שאהיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *